בנם של שחר שמחה ואילן. נולד ביום ח' באייר תשנ"ג (29.4.1993) במסד. אח צעיר לאדווה.

נצר גדל והתחנך ביישוב הקהילתי מסד שבגליל התחתון. למד בבית ספר יסודי באזור ובבית הספר התיכון "מקיף חקלאי כדורי" הסמוך לכפר תבור, והצטיין בלימודיו. מורתו טובה תיארה אותו: "שיחות על ספסל בחצר ושיעור בכיתה, עיניים רכות מדברות ענווה. תלמיד שלי, ילד אוצר. נער צעיר ורגיש".

מגיל צעיר אהד את "מכבי תל אביב" בכדורגל. בגיל שתים-עשרה קיבל במתנה מינוי למשחקי הקבוצה ומאז מדי שבת נסע באוטובוס מיישובו לאצטדיון "בלומפילד" בתל אביב. "הדם שלו הפך לצהוב", תיארה אחותו את אהדתו לקבוצה שצבעיה כחול וצהוב.

מוזיקה הייתה אהובה עליו, והוא ניגן בגיטרה ושר.

בשעות הפנאי בילה עם חבריו הרבים, שליוו אותו לאורך כל חייו. כעמוד התווך בחבורה השפיע לטובה על כל אחד. הוא שימש עבורם אוזן קשבת, ידע לתת עצה טובה מעומק הלב והרגיע. כשחבר שיתף אותו בהתלבטות, השיב בחמלה: "אחי, אנחנו חיים במרחב לא ידוע, זה הגיוני שנטעה". לצד הרצינות שלו ידע גם להיות "שטותניק" ומצחיק.

לאחר שסיים את לימודיו בתיכון ועבר בהצלחה כמה גיבושים ליחידות מובחרות, התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. במהלך שירותו עבר קורס מפקדי טנקים ויצא לקורס קצינים, ובסופו התמנה למפקד מחלקה. כמפקד מסור הפגין רגישות לצרכים של חייליו ולא הלך לישון לפני ששאל לשלומו של כל אחד מהם. הודות ליכולת הפיקודית וליכולת הבין-אישית שלו תמיד דיבר עימם בנועם ובנחת, בלי להפגין כעס או להרים את הקול. בין היתר לחם במבצע "צוק איתן" ברצועת עזה בקיץ 2014.

בתום השירות השתחרר מצה"ל ומדי פעם בפעם נקרא לשירות מילואים – לעיתים עד חמישים ימים בשנה. הוא שירת באהבה ובתחושת אחווה עם חבריו החיילים.

עם חמישה-עשר חברי הילדות הטובים יצא לטייל בדרום אמריקה. לאחר שהתכנסו בפרו, הוביל נצר ודאג ללוגיסטיקה, למשל להשכרת רכב ולסידורי לינה.

עם שובו שכר דירה בתל אביב ונהנה מחיי העיר הגדולה. לעיתים ארגן מסיבות בגינה עם החברים הרבים שהקיפוהו, ובטוב ליבו בלי היסוס עזר לשכניו וגם לבעלי החיים בשכונה.

בתל אביב עבד בכמה מקומות, בין היתר בחנות אופנועים. עם הלקוחות דיבר בכנות, באכפתיות אמיתית, באמפתיה ומתוך הלב, וכך יצר אווירה נעימה וחדר אליהם.

קשר טוב שרר בינו ובין הוריו, ולאחותו חש קרבה גדולה. השניים התייעצו זה עם זה על כל דבר, לא כל שכן על ההחלטות החשובות בחיים. ברגעי עצב עודד אותה בדרכו המיוחדת – הזמין אותה לחדרו, ניגן לה בגיטרה ושר.

דאגה לכל אדם באשר הוא אדם בערה בו, ועל כן חלם להקים עם משפחתו ועם בת זוגו קורל מכון טיפולי לבני נוער בסיכון שבו יקבלו סיוע באמצעות ספורט, מוזיקה ואומנות. הוא שאף שכל נער יחווה הצלחות, יכיר באיכויותיו, יחוש מסוגלות וידע שיש מישהו לצידו שרואה אותו ונותן מענה לצרכיו. לצורך הגשמת החלום החל ללמוד מקצוע טיפולי.

נצר בורך בעיניים טובות, במבט חודר שאינו מצריך מילים ובחיוך כובש, אדם פשוט ואותנטי, רגוע וחם, צנוע ועניו עם נשמה טהורה ושמחת חיים. ערכים של אהבת האדם, נתינה ורוחב לב הובילו אותו, כך שבכל הזדמנות תרם ועשה טוב למען הזולת, הראשון להתנדב והאחרון שנשאר לסיים את המשימה.

מילדות ולאורך כל חייו הפגין רגישות ואמפתיה לזולת וידע לראות את האחר במלוא מובן המילה. למשל כאשר זיהה אדם בודד, הזמין אותו לבלות עימו או לשחק יחד, ותמיד אמר את הדבר הנכון ובנועם. הוא העניק אהבה וחיבוק חם לקרובים אליו, קיבל את האחר, והייתה לו "יכולת לתת לאדם מולו להרגיש שהוא הכי חשוב בעולם", כפי שתואר. "קשה לשנוא כשמסתכלים בלבן של העיניים", נהג לומר, ואכן הצליח להימנע משיפוטיות ולהתעלם מהמעטפת של האדם שמולו – מהמראה החיצוני ומהסטיגמות – וראה את נפשו כפי שהוא באמת. גם בעלי חיים זכו ממנו לרגישות מיוחדת. "הוא יצק למושג 'אדם' משמעות נדירה. אם היו יותר ממנו בעולם, העולם היה עולם טוב יותר", נאמר עליו. את הטוּב שבו, את האנרגטיות ואת הרוח החיובית הקרין על סביבתו.

נצר אהב את המדינה ונהג לומר ש״כל אדם בצבע״, וכמו קשת בענן המורכבת מצבעים שונים המתחברים בהרמוניה, כך גם החברה הישראלית צריכה לחיות – לטשטש את הגבולות ואת מה שמפלג בין האנשים ולהדגיש את הדברים המאחדים היוצרים חברה טובה וסולידרית. כן האמין בטוב שבאדם וביכולת להשפיע ולשנות. תמיד היה נכון להילחם על העקרונות ועל הערכים שדגל בהם.

בורך בסקרנות, בחוכמה, בחשיבה מהירה, בכישרון מתמטי, ביכולת הבנה גבוהה, בשנינות ובחוש הומור מפותח, והצליח בכל מה שעשה. מטבעו היה בעשייה מתמדת מתוך תבונה ועיקשות, שאף ליעדים חדשים, הגדיר מטרות ברורות והגשים אותן.

על לוח בחדרו ובמשרדו כתב משימות יומיות: "לומר תודה; לעשות משהו טוב למישהו אחר, בעיקר אם הוא שונה ממני או אני פחות מכיר; לעשות משהו טוב לעצמי; לדבר עם מישהו שאני לא מכיר; לזכור שהכול בסדר – החיים יפים ומותר ליהנות".

ביום 31.8.2023 נישא לאהובתו קורל. הם התגוררו בדירה בתל אביב. בסתיו 2023 טסו לירח דבש בתאילנד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המלחמה נצר קיבל צו שמונה למילואים וללא שהות החליט לסיים את החופשה בתאילנד, שהחלה רק שלושה ימים קודם לכן, ולחזור כדי להגן על הארץ לצד חבריו לנשק. הוא פעל כך מתוך מחויבות אליהם, אל המדינה ואל אזרחיה, ומהוריו ביקש שלא ינסו לשכנעו לפעול אחרת. הוא חש שהלוחמים סומכים עליו וזקוקים לו לצידם.

ביום 18.10.2023, מייד לאחר הנחיתה בארץ, התגייס לשירות מילואים בגדוד 87 של חטיבת המילואים "המחץ" בחיל השריון בתפקיד סגן מפקד פלוגה. לאחר מכן הועבר לתפקיד קצין מבצעים (קמב"ץ).

גדודו הצטרף לתמרון הקרקעי ברצועת עזה. בימי הלחימה הראשונים – וגם בהמשך – עודד את חייליו והשרה עליהם ביטחון. הם ידעו שיעמוד לצידם ויהי מה. כשפגש חיילים מוכרים בין משימות, בירכם לשלום, שאל לשלומם והפגין שמחה. גם ברגעי לחץ או תסכול חייך בחיוך מאיר פנים. בכל אירוע חתר למגע, בלט במקצועיות חסרת פשרות והפגין מנהיגות אמיתית.

בין היתר פיקד על משימות של סריקות וחישוף, ומתוקף כך פיקד גם על חיילי מילואים מיחידות אחרות, חלקם מבוגרים ממנו בהרבה ומחילות אחרים. "קצין צעיר אבל בשל כל כך", אמרו עליו, הבחינו בעיניו הנוצצות כשהסביר על מערכות הטנק והתרשמו מביטחונו העצמי.

באמצע ינואר 2024, אחרי שכמה מפקדים נפצעו, נקרא לפקד על הפלוגה.

ביום 30.1.2024, יום לפני שתוכנן שהפלוגה תצא מרצועת עזה, פיקד עליה נצר במשימה הקשורה למנהרות חמאס באזור מחנה הפליטים א-שאטי הסמוך לעיר עזה. בקרב שהתפתח נפגע הטנק שלפניו, הקשר נותק, ובאומץ לב ותושייה נחלץ נצר לסייע ללוחמי הטנק ולחפות עליהם תחת אש. בתוך כך ספג הטנק שלו פגיעה ישירה מטיל נגד טנקים, ובלי היסוס הגן נצר בגופו על שאר חברי הצוות בטנק והציל את חייהם. הוא נפצע קשה מאוד ומת לאחר זמן קצר מפצעיו.

רב-סרן נצר שמחי נפל בקרב ביום כ' בשבט תשפ"ד (30.1.2024). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במסד. הותיר אישה, הורים ואחות.

משפחתו בחרה לתרום את איבריו להצלת חייהם של אחרים, וכך המשיכה את מורשת הנתינה שלו.

ספדה לו אימו: "גיבור של אימא, נצר לאילן, עלים עליך להוציא, שורשים להצמיח. נצר שכותב את הברכות בכל עת, הכי שוות ומעולם לא זהות ... אתה השלמות שיש בחיים האלה, מכבד ואוהב את כולם, את כל המשפחה. בכולם אתה רואה את הטוב, וחוש הצדק והיושרה שלך – חבל על הזמן. חיים של אימא, גיבור של אימא. מי ישמור על קורל ועל הכלבה שהצלתם ממוות, מי ידבר דברי חוכמה בעיניים גאוניות, ופתאום הכול ייראה קל יותר? מי ירווה את חיינו?"

ספדה רעייתו קורל: "בארבעת החודשים האלה [במלחמה] הבנתי כמה אתה מסור, כמה אכפת לך גם אם זה יבוא על חשבונך. תמיד אמרתי שאתה מושלם – איך שאתה ניגש באמפתיה, אוסף אחריך אנשים ומוביל בכל הכוח. אני אמשיך לחלום על החיבוק שלך, המגע המנחם והמילים האוהבות".

כתבו בני משפחתו: "נצר, איש של אנשים, אוהב אדם. האמין בהון האנושי על כל גווניו, והעניק לכל סובביו תחושת שייכות וייחודיות. איש של נתינה ועשייה משמעותית. שאפתן, יוצר באומץ וביצירתיות. מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחייו, ואת המנגינה שלו כולנו מצווים להמשיך".

אחותו אדווה כתבה עליו את השיר "מהכאב לצמוח": "אני, מול הים. / בניגוד לאז, / אני פה, / ואתה, אתה איפשהו שם. // לא דיברנו מספיק בשישי / כל מפגש שהיה לא יספיק // ויש רגע אותו אני זוכרת, / באתי בשבילך. וכמו כל פעם אחרת, / הרגשתי גאה שאני אחותך. / מסביב יש עולם ואני רק איתך, / ויחד, מול הים, / הצלחנו מהכאב לצמוח. // ידעתי שאתה / תמיד / תהיה לי גב / ובמבט אתה אומר, / הכול עוד יסתדר / אני פה שומר // שכחנו אבל זו אני הבכורה / איך השארת אותי בלי שמירה // עיניים טובות וחיוך מהלב / ועכשיו אין אותך, זה כואב".

גם השיר "בשבילךְ" מאת דיוויד כרמל, חבר המשפחה, נכתב על נצר: "ועכשיו / אני בטוח שזה קצת יכאב / שבוע שבועיים חזרתי / לבית שבו גדלתי // לא לדאוג / אני מוקף באנשים אמיצים / רק תשאירי לי מקום בליבך / שאם אהיה לבד תהיי שם איתי // ואם תראי אותי על מודעה / שחורה ולבנה / תדעי שאני / אוהב אותך // ועכשיו / אני בטוח שזה קצת כאב / אבל תראי אותי שם בשמיים / מצאתי מקום נהדר // לא לדאוג / אני איתך כשתעצמי ת'עיניים / ותיכנסי לתוך העולם שלי / בחלומות שלך אני אמיתי // אז אם ראית אותי / על מודעה / שחורה ולבנה / תדעי שאני אוהב אותך // אני שוב יכול לרוץ בשדה הפתוח / שום דבר פה לא כואב / ואת היית איתי בדרכים שהלכתי / עכשיו זה הזמן שלי להיות שם בשבילך".

משפחתו של נצר תרמה מתנות לילדים המאושפזים בבית החולים "זיו" בצפת, וחבריו התנדבו לזכרו בפנימיית "נווה הדר" בחבצלת השרון – בניקיון, בסיוד וצביעה, ובחידוש של המבנה ושל החצר.

מערך פעילות עבור תלמידי תיכון הוכן לזכרו ברשת החינוך "אורט", תחת הכותרת "איש של אנשים".

משפחתו וחבריו בחרו להנציח את דרכו בהקמת "מרכז נצר" – מרכז טיפולי תומך לנוער, למשפחות ולחיילים משוחררים הזקוקים לתמיכה רגשית, בדומה לחלום חייו של נצר המבוסס על מורשתו: "לתת לכל אדם את ההזדמנות לממש את הפוטנציאל הטמון בו".

לזכרו הושקה סדרת יינות על פי הטעמים שאהב, ועל גבי התוויות הודפסו שמו, תמונתו וכיתוב: "קשה לשנוא כשמסתכלים בלבן של העיניים" ו"החיים יפים, הכול בסדר, מותר ליהנות".

מוקירי זכרו הוציאו מדבקות ומודעות עם דיוקנו של נצר ועם משפטים שאפיינו אותו, בהם האמרות: "כשאתה מדבר עם אדם, תקשיב. תן לו לסיים ואז תן לו עוד כמה שניות להתמודד עם הדברים שאמר בעצמו" ו"כשאדם הולך אחרי הייעוד שלו, כל הכוכבים מסתדרים בשורה".

משפחתו וחבריו הקדישו לו אתר אינטרנט: "נצר שמחי – גיבור ישראל", ובו תולדות חייו, תמונות ודרכי הנצחה. חבריו הפיקו סרטון ובו מוצגים קטעי וידאו מחייו ודברים בשבחו. דפי אינטרנט הועלו לזכרו באתר בית הספר התיכון "מקיף חקלאי כדורי" שבו למד ובאתר מועדון הכדורגל של קבוצת "מכבי תל אביב", שאותה אהד.